Vayedaber

Ktouboth

Daf 54a

משנה: 54a הִנִּיחַ פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. זָֽכְתָה הָאִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתוּבָּתָהּ וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ. הַמּוֹתָר רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יִינָּֽתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין אֶלָּא יִינָּֽתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה.

Traduction

Si au lieu d’un dépôt ou d’une dette à recevoir, le défunt a laissé des produits récoltés, ils resteront entre les mains de celui qui s’en est emparé le premier (419)''Car, dit Rashi, si l'héritier s'en est emparé, ni la veuve ni le créancier ne peuvent se faire payer du mobilier; si la veuve ou le créancier s'en est emparé, il a le droit de le garder selon R Tarfon''. Si la veuve ou le créancier s’est emparé de ces produits, dont la valeur dépasse la somme qu’il ou elle réclame, à qui faut-il donner le surplus? R. Tarfon dit qu’on le donnera au plus malheureux de tous. R. aqiba dit de ne pas avoir pitié en justice et de donner le surplus aux héritiers incontestables.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל הקודם בהן זכה. קדמו היורשין זכו ואין מוציאין מידם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב''ח ולכתובה קדם אחד מהן האשה או המלוה זכה הוא דר''ט אית ליה תפיסה דלאחר מיתה מהניא:

זכתה האשה יותר על כתובתה. אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה או קדם ב''ח ותפס ויש יותר על חובו:

המותר ר''ט אומר יתנו לכושל. זה בעל השטר שידו על התחתונה שאם יבואו לידי היתומים שוב לא יוציאו מהן לא אשה ולא ב''ח והן כושל כנגד היתומים כדלעיל:

משנה: הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָונִית אוֹ שֶׁמִּינָּהּ אֶפִּיטְרוֹפְּיָא הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה. רִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר אֲפִילוּ עַל פִּילְכָּהּ וְעַל עִיסָּתָהּ.

Traduction

Un homme qui a mis sa femme à la tête de sa boutique (425)Pour qu'elle s'occupe de la vente, ou qui lui confie une tutelle, epitroph (426)Pour administrer sa maison et ses biens, peut l’obliger, quand il voudra, à prêter serment qu’elle ne l’a pas volé. R. Eléazar dit: un mari peut déférer un tel serment, même pour ce qui concerne les travaux ordinaires de la femme et la cuisine du ménage.

Pnei Moshe non traduit

מתני' חנוונית. למכור ולקנות בחנות:

אפיטרופא. להתעסק בממונו ולישא וליתן בהן. משביעה כל זמן שירצה. שבועה כעין של תורה על טענת שמא ויכול לגלגל עליה שלא עשתה אונאה על פלכה ועל עיסתה:

רבי אליעזר אומר. אפילו לכתחילה שלא על ידי גלגול יכול להשביעה על פלכה ועל עיסתה ואין הלכה כר' אליעזר:

הלכה: הִנִּיחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין כול'. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּצְבוּרִין בְּסוּרְקִי. אֲבָל אִם צְבָרָן בְּבֵיתוֹ זָכָה לוֹ בֵיתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וַאֲפִילוּ צְבוּרִין בְּבֵיתוֹ לֹא זָֽכָה לוֹ בֵיתוֹ. דַּהֲוָה סְבַר דְּאִינּוּן דִּידֵּהּ וְלֵית אִינּוּן דִּידֵּהּ. וַאֲתֵי בַעַל הַבַּיִת זָכָה בְּפֵירוֹתָיו בַּשְּׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִשֶּׁיִּתְּנֵם לְתוֹךְ כֵּילָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ נְתָנָן לְתוֹךְ כֵּילָיו לֹא זָכָה בָהֶן. דַּהֲוָה סְבַר מֵימַר דְּאִינּוּן דִּידֵּיהּ וְלֵית אִינּוּן דִּידֵּהּ.

Traduction

Selon Rav et R. Simon b. Lakish, la Mishna, parlant ''de fruits détachés'', suppose le blé en tas au marché; mais lorsqu’on l’a entassé chez soi (et que l’on ne peut pas le faire acquérir à autrui), la maison l’acquiert (et il n’y a pas abandon). Selon R. Yohanan, même le blé entassé à la maison n’est pas au propriétaire seul, car il est d’avis que c’est une prise de possession erronée, puisque le blé est en partie à lui, et en partie n’est pas à lui. A partir de quel moment (422)''Cf J, traité (Sheviit 4, 2), fin; traité (Sanhedrin 3, 6) ( 21b)'' un propriétaire peut-il, en la 7e année, considérer ses fruits comme lui appartenant (et non plus à tout venant)? R. Jérémie suppose que c’est depuis le moment où le maître les recueille dans son panier. -Non, lui dit R. Yossé, même après la remise des fruits au panier, le propriétaire n’a pas fait une acquisition complète (en règle), car il suppose les posséder (comme chacun), et en réalité il ne les a pas.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בצבורין בסורקי. סורקי הוא חנות הסוחרין כלומר שמונחין אצל החנות ברה''ר בהא אמר ר''ט כל הקודם בהן זכה:

זכה לו ביתו. למי שהן אצלו ואינו יכול לזכות בו האחר:

דהוה סבר כו'. כלומר דלא שייך כאן לומר זכה לו ביתו דתפיסה בטעות היא שהיה סבור שהן שלו ואינן שלו מן הדין והילכך לא זכה לו ביתו. ובבבלי פליגי אליבא דר''ט אי תפיסה מהני דוקא ברה''ר או אפי' בסימטא ומשמע דלכ''ע בבית זכה לו הבית:

ואימתי בה''ב זכה בפירותיו בשביעית. שלא יוכלו העניים עוד לזכות בהן:

לתוך כליו. והן קונין לו:

דהוה סבר וכו'. שהרי אינן שלו דהפקר הן ואיידי דדמייא להא דלעיל נקט לה הכא:

הִיא אַרְמָֽלְתָא תְּפָסָת אַמְהָתָא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק. אָמַר. תְּפָסָת תְּפָסָת. רִבִּי אִימִּי מַפִּיק מִינָּהּ. דְּהִיא סָֽבְרָה דִידָּהּ וְלֵית אִינּוּן דִּידָּהּ. כְּהָדָא. אִילֵּין בְּנֵי שַׁמַּי דִּדְמָךְ אֲבוּהוֹן שְׁבַק לָהֶן אֲבוּהוֹן עֵז. אָתָא מָרִי חוֹבָה וּנְסָתָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאָמַר. דִּידֵּהּ נְסַב. לֹא כֵן תַּנֵּי. יוֹרֵשׁ וּבַעַל חוֹב שֶׁקָּדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס [אֵין] מוֹצִיאין מִיָּדוֹ. דַּהֲווֹן סָֽבְרִין דְּאִינּוּן דִּידְּהוֹן וְלֵית אִינּוּן דִּידְּהוֹן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. מוֹדֶה רִבִּי אַבָּהוּ שֶׁאִם מְכָרוּהָ אוֹ מַשְׁכְּנוּהָ אוֹ טִילְטְלוּהָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעַל חוֹב וְתָפַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

Traduction

Une veuve s’était emparée d’un esclave (pour garantir son douaire); on soumit le cas à R. Isaac, qui déclara que la prise est valable en garantie (423)J, traité (Qidushin 1, 2) ( 59d). R. Imi au contraire dit que la veuve doit rendre ce bien aux héritiers; la prise repose sur une erreur, et ce que la femme s’imagine devoir être à elle ne lui appartient pas encore. Ainsi, il arriva à la famille de shaméi qu’à la mort du père, celui-ci laissa aux enfants un bouc, qu’un créancier vint saisir; on soumit le cas à R. Abahou, qui déclara que le créancier avait saisi le bien appartenant avant tous aux héritiers (et il est tenu de le restituer). On a enseigné aussi plus haut (8, 10) que si un héritier ou un créancier saisit un bien de l’héritage de suite après le décès (avant la restitution du douaire), on le lui fait rendre, parce que ce qu’ils ont cru être à eux ne leur appartient pas. R. Jacob b. Zabdé dit: R. Abahou reconnaît que lorsqu’après la vente, ou la mise en gage, ou le déplacement d’un bien de la succession, un créancier vient l’enlever, on le lui reprend (424)C'est une prise faite indûment, après la prise de possession par les héritiers.

Pnei Moshe non traduit

האי ארמלתא תפסת אמהתא. בביתה בשביל כתובתה:

תפסת תפסת. מה שעשתה עשתה:

ר' אימי. הוציא ממנה דתפיסה בטעות היא:

כהדא אילין בני שמי. שנפטר אביהן והניח להן עז א' ובא ב''ח ולקחה:

לא כן תני. בפרקין דלעיל דלא מהני תפיסה ומשני דהתם מיירי שתפיסה בטעות הויא שהיו סבורין שהן שלהן ואינן שלהן:

ואח''כ בא ב''ח ותפס מוציאין מידו. דבכה''ג לא מהניא תפיסה דידיה שכבר זכו בהן היורשין:

הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁפְּטוּרִין מִן הַשְּׁבוּעָה. זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה.

Traduction

– Là aussi (comme au § 2), R. aqiba donne pour raison que ''tous ont besoin de jurer'', bien que des cas de dispense puissent surgir; parce qu’il entend par là que, vis-à-vis de ceux qui viennent par la Loi (les héritiers légitimes), se présentent des réclamants hors la Loi.

Pnei Moshe non traduit

הגע עצמך וכו'. כדלעיל סוף הלכה:

Ktouboth

Daf 54b

משנה: כָּתַב לָהּ נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת הַיּוֹרְשִׁין וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. שְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִיךְ וְעַל הַבָּאִין בִּרְשׁוּתֵיךְ הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ אֲבָל יוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ.

Traduction

Si le mari s’est engagé envers sa femme par écrit à ne pas lui imposer de serment, ni de vœu (427)Cf B, traité Guittin ( 34), il ne peut plus le lui imposer; mais il peut imposer le serment aux héritiers de sa femme, ou à ceux qui viennent en son nom (comme ayant acheté le douaire de la femme (428)''Selon Rashi, les héritiers ou les acheteurs prêtent serment, si le mari l'exige, en disant: '''' Nous jurons que la femme ne nous a jamais dit avoir reçu le douaire, et nous n'avons trouvé chez elle nul reçu de ce fait ''''''. Si le mari a écrit: ''je n’imposerai pas de serment, ni de vœu, ni à toi, ni à tes héritiers, ni à ceux qui viendront en ton nom demander le douaire'', il ne peut plus l’imposer à elle et à ses héritiers, ni à ceux qui viennent au nom de la femme; mais les héritiers du mari peuvent exiger ce serment de la femme, ou de ses héritiers, ou de ceux qui viennent en son nom.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אבל משביע הוא את היורשין. אם גירשה ומתה ויורשים תובעין ממנו כתובתה נשבעין שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:

ואת הבאים ברשותה. אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין כתובתה נשבעין אף הן שבועת היורשין:

אבל יורשיו משביעין אותה. אם נתאלמנה או אם יורשיה נפרעין מן היתומין צריכין שבועה שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו והא דאמרינן שגובין יורשים בשבועה היינו אם נתגרשה ומתה או כשמתה היא תחילה אבל כשמת הבעל תחילה הרי מת לוה בחיי המלוה ואין היורשים גובין כלום שכבר נתחייבה שבועה ליורשין ואין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמרינן במסכתא שבועות:

הלכה: כָּתַב לָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ כול'. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. לֹא סוֹף דָּבָר בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ. אֶלָּא אֲפִילוּ בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

Traduction

Au sujet de la dispense de serment, R. Yona et R. Yossa disent tous deux: non seulement pour les biens dont la femme était la maîtresse du vivant de son mari, elle est dispensée de jurer, mais encore pour ceux qui lui sont échus au décès de son mari, les héritiers ne peuvent pas déférer le serment (ce qui leur est permis d’ordinaire).

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא סוף דבר. בנכסים ששלטה בהן בחיי בעלה שפטורה מן השבועה אלא אפילו באותן ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה ואע''ג דמיורשיו לא פטרה ולקמן מוקי לה דמיירי באותן ששלטה בהן משעת מיתה עד שעת קבורה:

הלכה: הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָונִית כול'. יְאוּת אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אֵין שָׁלוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְעוֹלָם. 54b שִׁיבְּרָה אֶת הַכֵּלִים מֵה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כְּשׁוֹמֶרֶת חִנָּם אוֹ כְשׁוֹמֶרֶת שָׂכָר. מִסְתַּבְּרָה מֵיעַבְדִּינָהּ כְּשׁוֹמֶרֶת שָׂכָר. אָֽמְרִין. אֲפִילוּ כְשׁוֹמֶרֶת חִנָּם אֵינָהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אֵין שָׁלוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְעוֹלָם.

Traduction

On s’explique l’opinion de R. Eléazar (que le mari peut déférer le serment à la femme, même pour les questions de ménage); mais quel est le motif des autres sages, qui n’adoptent pas cet avis? Selon eux, si l’on y autorisait le mari, il n’aurait jamais la paix chez lui (en querellant sans cesse sa femme). Pour le bris des ustensiles du ménage, la femme est-elle considérée comme un gardien gratuit (non responsable en cas d’accident involontaire), ou comme un gardien salarié par sa nourriture (et chargée d’y veiller, sauf cas de force majeure)? Il semble qu’il faut la considérer comme un gardien salarié; toutefois, fut-il ajouté, on ne la charge pas même de la responsabilité d’un gardien gratuit, car sans cela le mari n’aurait jamais la paix chez lui (s’il pouvait quereller sa femme au sujet des bris).

Pnei Moshe non traduit

גמ' יאות. שפיר אמר ר''א ומ''ט דרבנן דאינו יכול להשביעה לכתחילה על פלכה ועיסתה:

אין שלום בתוך ביתו לעולם. דמריבה היא תמיד עמו על ידי שמקפיד עליה כל כך:

שיברה. האשה ששיברה כלי הבית מה דינה אם כש''ח היא ואינה מתחייבת אלא בפשיעה או כש''ש מפני שהוא מפרנסה ואינה פטורה אלא באונס:

מסתברא. מן הסברא דכש''ש היא והדר דחי לה הש''ס דאמרינן אפי' כש''ח אינה ופטורה לעולם שאם אתה אומר כן אין שלום בית לעולם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source